החלטה בתיק הע"ז 2171-09

לפניי מונחות בקשות הנאשמים לביטול כתב האישום, בטענה כי האישומים כנגדם התיישנו. לחלופין טוענים הנאשמים כי עומדת להם הגנה מן הצדק לאור התנהלות המאשימה, שהשתהתה בהגשת כתב האישום באופן שהביא לפגיעה ביכולתם להתגונן.

העובדות הצריכות לעניין

1.                   ביום 26.02.09 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירות שונות לפי חוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). כתשעה חודשים לאחר מכן, ביום 15.10.2009, הוגש כתב אישום מתוקן שכלל את אותם סעיפי אישום בתוספת עובדות שלא הופיעו בכתב האישום המקורי.

2.                   על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד ביצוע העבירות הייתה הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") חברה בע"מ אשר עסקה בקבלנות בניין, בין היתר בבניית פרויקט מגורים בשם "מגדלי דוד המלך" בחולון (להלן: "האתר"). הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") שימש באותה עת כמנהלה של הנאשמת והיה אחד מבעליה.

3.                   על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריכים 20.07.2003 ו-22.12.2003 נערכו ביקורות מטעם משטרת הגירה מרכז ומפקחי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, במגורי העובדים באתר. באותן ביקורות התגלה כי הנאשמת העסיקה שלא כדין 25 מהגרי עבודה, מבלי שהעמידה לרשותם תנאי מגורים הולמים, מבלי שנערך מולם חוזה עבודה בכתב בשפה המובנת להם ומבלי שהחזיקה את מסמכי העסקתם במקום העבודה. בשל כך הואשמה בעבירה של העסקה שלא כדין על פי סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(4), 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים.

4.                   על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם הפר את החובה המוטלת עליו כנושא משרה, לפקח ולעשות ככל האפשר למניעת העבירות המיוחסות לנאשמת. בשל כך הואשם בעבירה של אחריות נושא משרה על פי סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(4), 2(ב)(5) וסעיף 5 לחוק עובדים זרים.

5.                   מועדי ביצוע העבירות לכאורה הם יולי 2003.

6.                   ביום 30.01.2006 הוטל קנס מנהלי על הנאשמת בגין העבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן.

7.                   ביום 27.02.2006 הגישה הנאשמת בקשה להישפט.

8.                   לאחר הקראת כתב האישום ותשובת הנאשמת לאישום, וטרם תשובת הנאשם לאישום, הגישו הנאשמים בקשה לביטול כתב האישום.

טענות הצדדים

9.                   הנאשמת טוענת כי יש לבטל את כתב האישום נגדה מחמת התיישנות לפי סעיף 149(8) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

10.               לטענתה, סעיפי האישום בהם הואשמה מהווים עבירה מנהלית שהנה עבירת קנס מסוג ברירת משפט. ככזו, חל עליה סעיף 225א(א) לחסד"פ, לפיו, בין היתר, לא יוגש כתב אישום על עבירה אם עברה למעלה משנה מיום ביצועה. 

11.               על פי סעיף 22א(ב) ל חוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המינהליות"), יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין. היות שהודעת הקנס הומצאה לנאשמת כעבור למעלה משנתיים ממועד ביצוע העבירות המיוחסות לה, טוענת הנאשמת כי אותן עבירות התיישנו זה מכבר, על כן יש לבטל את כתב האישום.

12.               לחלופין, טוענת הנאשמת כי יש לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. זאת בשל השיהוי הרב בהטלת הקנס המנהלי ובהגשת כתב האישום, שגרם לפגיעה ביכולתה להתגונן.

13.               הנאשם טוען אף הוא להתיישנות. הנאשם מצביע על כך שחלפו מעל חמש שנים ממועד ביצוע העבירה המיוחסת לו ועד להגשת כתב האישום כנגדו. לאור העובדה שתקופת ההתיישנות החלה על העבירה המיוחסת לו היא חמש שנים, על פי סעיף 9 לחסד"פ, יש לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות. הנאשם מדגיש כי תקופת ההתיישנות לא נפסקה בשל "אירוע מנתק", שכן כל האירועים שאירעו ממועד ביצוע העבירות, לכאורה, עד למועד הגשת כתב האישום, אינם מתייחסים אליו אלא לנאשמת בלבד.

14.               עוד טוען הנאשם להגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. לטענתו, כתב האישום הוגש כנגדו רק לאחר שהנאשמת הגישה בקשתה להישפט, בעקבות הטלת קנס מנהלי עליה. לטענתו, מבירור שערך עולה כי המאשימה נוקטת במדיניות שבה כאשר הנאשם הוא תאגיד, המבקש לעבור מהליך ממסלול מנהלי למסלול פלילי, מגישה היא באופן אוטומאטי כתב אישום הן כנגד התאגיד והן כנגד נושא המשרה שלו.

15.               לטענת הנאשם, מדיניות זו עומדת בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, בכך שהיא גורמת לנושא המשרה להפוך ל"בן ערובה" בידי התאגיד, וזאת בשעה שלא בהכרח קיימת זהות אינטרסים בין השניים. כמו כן מהווה מדיניות זו, לדידו של הנאשם, כבילת שיקול הדעת של המאשימה.

16.               המאשימה טוענת כי העבירות המיוחסות לנאשמים לא התיישנו. לטענתה, העבירות מושא כתב האישום הינן עבירות מסוג עוון, שההתיישנות החלה עליהן היא חמש שנים על פי סעיף 9 לחסד"פ.